פסק-דין בתיק ת"א 15889-01-12

1.      האם חייב הנתבע בתשלום מלוא שכר הטרחה בסך 3,000 דולר לתובע בגין שירותים משפטים שהעניק לו.

רקע וטענות הצדדים

2.      התובע הגיש תביעה ע"ס 13,297 ש"ח ,סכום המהווה 3,000 דולר בצירוף מע"מ, שכר טרחה אשר לטענת התובע סוכם בגין טיפולו בעניין פירוק שותפות בין הנתבע ובין מר שושני דוד בנוגע לכלי שיט אותו רכשו הצדדים במשותף. אין מחלוקת כי לא נערך הסכם שכר טרחה וכי הנתבע חתם ביום 3.10.11 על ייפוי כח כללי לטובת התובע וביום 28.10.11 נערך במשרדי התובע הסכם ביחס לכלי השיט במסגרתו סוכם כי הנתבע ימכור את הסירה לשותפו. לטענת התובע ,סוכם בעל פה בפגישה במשרדו כי שכר הטרחה יעמוד על סך של 3,000 דולר בצירוף מע"מ ובמידה ויידרש הוא להליכים משפטיים, יעמוד שכר הטרחה על שיעור של 6,000 דולר. לטענתו, היקף העבודה אשר נדרשה ממנו כללה עבודה מכינה, פגישות עם התובע, התכתבויות עם הצד שכנגד ולבסוף ישיבה ארוכה ביום ו' בשבוע, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם המכר הנ"ל.

הנתבע טען כי לא סוכם על שיעור שכר הטרחה אלא נקבע כי לאחר שיושלם הטיפול יקבעו הצדדים את השכר הראוי. לשיטתו, היקף העבודה אשר ביצע התובע אינו מזכה אותו בסכום העולה על 3,000 ש"ח.

3.      דיון והכרעה

השאלה נשוא התביעה הינה האם אמנם סוכמה תמורה חוזית בשיעור של 3,000 דולר בצירוף מע"מ ולחילופין מהו השכר הראוי בגין עבודתו של התובע. אין חולק כי בגין עבודה מקצועית של עורך דין זכאי הוא לשכר, גם אם לא נערך הסכם בכתב, אולם במידה ולא מוכח שיעור השכר המוסכם, יש לפסוק שכר ראוי. הנטל הוא על התובע להוכיח את שיעור השכר אשר הוסכם וכאשר נמנע הוא מלערוך הסכם, ניתן להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחוייב בשכר הנמוך ביותר האפשרי ולפסוק בהתאם (ראה, ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל, לא פורסם - ניתן ביום 28.4.04).

לאחר שמיעת העדויות ולמרות שבתמיכה לטענת התובע העידה מי שהיתה פקידתו, דבר אשר למרות הפסקת יחסי העובד מעביד מחייב זהירות במתן משקל מלא לעדותה, מצאתי מקום לקבל גרסת התובע ביחס לשיעור שכר הטרחה שהוסכם. הנתבע בחר להימנע מלהעיד את זוגתו אשר הגישה תצהיר ולפיכך גרסתו הינה גרסה יחידה של בעל דין. עלה בדיון כי התובע ערך שיחה מקדימה עם אשתו של הנתבע, נפגש עם הנתבע במשרדו לקבלת חומר ובסוף הפגישה סיכם בעל פה את שיעור שכר הטרחה וזאת אף לאוזני המזכירה. גרסתו של הנתבע לפיה למרות טיב העניין שנמסר לטיפול התובע, אשר אינו שגרתי, לא סוכם בפגישה שיעורו של שכר הטרחה אינה מהימנה עלי. לפיכך מקבל אני את גרסת התובע אשר קיבלה חיזוק בעדות מזכירתו כי סוכם כי במידה והטיפול יסתיים טרם הגשת הליך משפטי, ישלם הנתבע שכר טרחה בשיעור של 3,000 דולר בצירוף מע"מ. די בקביעה זו כדי לקבל את התביעה במלואה , אולם למען הזהירות אדון להלן בשאלת השכר הראוי.

4.      ככלל, דרך קביעת השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ויש לקבוע אותו על בסיס ראיות תוך התחשבות בזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול, מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, שוויו של העניין נשוא השירות והמוניטין של התובע. כן ניתן להתחשב על דרך הערכה בשיטות המקובלות לקביעת שכר טרחה במקרה הנדון (ראה, ע"א 9282/02 הנ"ל).

לאחר שמיעת העדויות הסתבר כי הנתבע פנה לתובע אחר שקיבל מכתב דרישה מיום 25.8.2011 מעו"ד איציק חן ,בשם מר דוד שושני, בו נדרש הוא לשלם הוצאות עבור כלי השיט. בתגובה, לאחר שאשת הנתבע הסבירה לתובע בפגישה נפרדת את מהות העניין, פנה הנתבע לתובע לקבלת ייעוץ תוך שעלתה האפשרות למנוע מבעד שותפו מלעשות שימוש בכלי השיט. התובע נדרש ללמוד תחום אשר אינו מוכר לו, לבחון אפשרות הגשת הליך מורכב לבית המשפט לענייני ימאות וכן לבחון את טענות הנתבע לקיזוז ההוצאות שנדרשו ממנו כנגד תשלומים שונים בהם נשא לאחזקת הסירה. נוהלו על ידי התובע שיחות עם ב"כ השותף, חליפת מכתבים ובסופו של יום אף נערכה פגישה בה סוכם כי השותף ירכוש את חלקו של הנתבע בסירה לאחר קיזוז הוצאות שונות. אמנם התובע לא הוכיח במדויק את משך הזמן אשר השקיע אולם ממכלול הנתונים אשר הציג ומאחר ועולה כי אף לשיטת הנתבע מדובר בכלי שיט אשר סבר כי זכאי לקבל בגין חלקו סך של 90,000 ש"ח, עולה כי שכר הטרחה שנדרש ביחס לשווי העניין ומורכבות הטיפול אינו חורג מגדר שכר ראוי בנסיבות העניין. לו רצה הנתבע לסתור טענת התובע בדבר שיעור השכר הראוי, היה עליו לתמוך טענותיו בעדות או חוות דעת נגדית. משלא עשה כן ולאור התרשמותי כי השכר משקף לימוד העניין, עריכת טיוטה לצורך צו מניעה וכן השקעת זמן בעריכת הסכם בין הצדדים וניהול מו"מ, עולה כי השכר שהתבקש מהווה שכר ראוי להיקף עבודת התובע בנסיבות העניין.

יתכן כי ניתן היה לקבוע שכר ראוי נמוך יותר מהשכר אותו דרש התובע אולם בהעדר תשתית עובדתית מצד הנתבע, לא מצאתי כי יש לקבוע שיעור כאמור.

ביחס לסכום התביעה, לא הציג הנתבע תחשיב נגדי תוך הפנייה לשער החליפין המדויק של הדולר במועד הגשת התביעה ולכן יש לקבל את תחשיב התובע. אולם נוכח ניסוח כתב התביעה עולה כי התובע לא קיזז 500 ש"ח אשר שולמו לו, מהסכום הנתבע.

5.      לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 12,797 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובע בגין אגרה ושכר העדים.

ביחס לשכר טרחה בגין הגשת התביעה, אכן יש ממש בטענת התובע כי אין להשלים עם התנהגות הנתבע והתנערותו משיעור שכר הטרחה תוך הצעת סכומים נמוכים לאחר מעשה, מנגד מחדלו של התובע בעריכת הסכם שכר טרחה אשר היה מייתר הליך משפטי זה, מצדיקה לפסוק את שכר הטרחה בגין הליך זה על הצד הנמוך. לפיכך ישא הנתבע בנוסף בשכר טרחת התובע בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום,  י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: